פסק-דין בתיק עש"א 113-09

1.         לפנינו ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מ. בורשטיין מיום 29.7.09 בתיק הוצאה לפועל 03-15821-09-3 (להלן - תיק ההוצל"פ), שעניינו פינוי אולם אירועים במרתף בית הכנסת הגדול בירושלים (להלן - הנכס), אשר הושכר למערער על ידי המשיבה וכן על ידי עמותת בית הכנסת הגדול (להלן - העמותה), באמצעות כונס הנכסים עו"ד עופר זמיר, על פי הסכם שכירות מיום 31.1.05 (להלן - ההסכם), וכן חוב כספי של המערער למשיבה.

            הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

2.         על פי ההסכם, הנכס הושכר למערער לתקופה של 5 שנים, שתחילתה ביום 15.2.05 וסיומה ביום 15.2.10, עם אופציה לשכור את הנכס ל - 5 שנים נוספות, עד 15.2.2015, ובלבד שבמועד הודעת המימוש לא קיימת הפרה של השוכר אשר המשכיר התריע עליה ולא תוקנה (ראה סעיף 2.2 להסכם).

דמי השכירות נקבעו בסעיף 4 להסכם, כאשר נקבע כי התשלום יהא למשיבה ולעמותה בחלקים שווים.

3.         בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות בקשר לנכס ולהפעלתו של אולם האירועים, וכתוצאה מכך התנהל הליך בוררות בפני בית הדין לדיני ממונות.

            ביום 12.2.09 ניתן פסק בורר, אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי (ה"פ 8143/09) ביום 6.4.09 (להלן - פסק הבורר).

            פסק הבורר הוא נשוא תיק ההוצל"פ וההחלטה שבו מיום 29.7.09 (להלן - ההחלטה) אשר לגביה הוגש הערעור שלפנינו.

4.         בפסק הבורר נקבע, כי טענות התובעת (המשיבה בהליך שלפנינו) מתקבלות במובן זה שנקבע כי הנתבע (המערער בהליך שלפנינו) הפר הפרה יסודית את הסכם השכירות, ובנסיבות אלה היה מקום להורות על פינוי המערער מהנכס.

            עם זאת, לאור העובדה כי המערער טען להשקעות מרובות בנכס (הגם שלדעת בית הדין הן לא הוכחו), נקבע בפסק הבורר כי תינתן למערער הזדמנות להמשיך בהסכם השכירות, בכפוף למילוי כל התנאים באופן מצטבר, שפורטו בסעיף 47(א) פסק הבורר, אשר קובע:

"(1) תשלום מלוא דמי השכירות כקבוע בהסכם עד למועד פסק הדין בניכוי מה ששולם עד כה על חשבון דמי השכירות (לענין זה מתן שיק דחוי לא נחשב כתשלום אלא הכוונה לתשלום בפועל של מלוא יתרת דמי השכירות עד למועד פסק הדין).

(2) הפקדת ערבות בנקאית בהתאם להסכם.

(3) מתן התחייבות בכתב להשגת רישיון עסק בתוך ששה חודשים בתוספת ערבות בנקאית נוספת על זו האמורה בסעיף 2, אוטונומית ולטובת התובעת, שתיועד אך ורק להבטחת תשלום חלקה של התובעת בדמי השכירות עבור ששה חודשי שכירות אלה ועל סך השווה לחלקה של התובעת בדמי השכירות עבור ששה חודשים אלה".

5.         הואיל ולדעת המשיבה לא עמד המערער בתנאים שנקבעו בפסק הבורר - נפתח תיק ההוצל"פ.

6.         המערער הגיש בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ בטענת "פרעתי", וטען כי מילא אחר כל התנאים שנקבעו בפסק הבורר, פרע את כל חובו והוא אף מצוי ביתרת זכות, ולכן אין מקום לפינויו מהנכס.

            טענת "פרעתי" של המערער נדחתה בהחלטה, אולם, בהסכמת המשיבה, הופחת מסכום החוב סך של 20,000 ש"ח, נכון למועד פתיחת תיק ההוצל"פ.

7.         ביום 18.8.09 הוגש הערעור שלפנינו, ובמקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל (בש"א 6528/09) ולעיכוב פינויו של המערער מהנכס, שנקבע ליום 31.8.09.

            המשיבה התנגדה לבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, ולחלופין ביקשה להורות על הפקדת ערובה כספית בסכום החוב שבתיק ההוצל"פ.

            ביום 24.9.09 התקבלה בקשת המערער לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור, ובקשת המשיבה להפקדת הערובה נדחתה.

            בקשת רשות ערעור של המשיבה (בר"ע 1090/09) נדחתה ביום 7.12.09.